רותי קרמיסי - אימון אישי ונומרולוגיה לנשים
למה כל כך קשה לנו לדעת מה אנחנו באמת רוצות?
כששואלים אותך מה הילדים שלך צריכים, מה נכון למשפחה או איך לפתור בעיה בעבודה, כנראה שיש לך תשובה.
את רגילה לחשוב, לתכנן, לדאוג ולמצוא פתרונות. במשך שנים פיתחת יכולת לראות את הצרכים של כולם, לעיתים עוד לפני שהם עצמם מבטאים אותם.
אבל כששואלים אותך שאלה פשוטה לכאורה, „מה את רוצה?”, משהו מסתבך.
פתאום אין תשובה ברורה.
אולי עולות כמה אפשרויות. אולי הראש מיד מתחיל לבדוק מה אפשרי, מה הגיוני ומה יגידו. לפעמים את אפילו יודעת מה את רוצה, אבל מיד מסבירה לעצמך למה זה לא הזמן, למה אי אפשר או למה רצון כזה אינו מעשי.
אז למה קל לנו כל כך לדעת מה נכון לאחרים, וקשה לנו לשמוע את עצמנו?
הרצון לא נעלם, הוא פשוט מכוסה
רובנו לא איבדנו את היכולת לדעת מה אנחנו רוצות.
הקול הפנימי עדיין קיים, אבל במשך השנים הצטברו מעליו שכבות רבות:
האחריות כלפי המשפחה
הציפיות של הסביבה
הרצון לא לאכזב
הפחד לטעות
ההרגל להיות „החזקה”
השאלה מה נכון, מקובל או הגיוני
החשש מפני המחיר של השינוי
כשאת רגילה להתחשב בכולם, הרצון שלך אינו מופיע לבדו. יחד איתו מגיעות מיד שאלות כמו:
„איך זה ישפיע על המשפחה?”
„מה יחשבו עליי?”
„האם זה בכלל מעשי?”
„אולי אני מבקשת יותר מדי?”
„ומה יקרה אם אטעה?”
כך, עוד לפני שהספקת לשמוע את הרצון, הראש כבר מעמיד אותו למשפט.
למדנו לחפש תשובות בחוץ
כאשר אנחנו לא בטוחות בעצמנו, אנחנו פונות החוצה.
אנחנו שואלות חברות, מתייעצות עם בני המשפחה, קוראות עוד מידע, מחפשות שיטה, אבחון או מישהו שיגיד לנו מה נכון.
ייעוץ יכול לעזור, אבל יש הבדל בין קבלת נקודת מבט נוספת לבין מסירת ההחלטה שלנו למישהו אחר.
לפעמים ריבוי העצות רק מגביר את הרעש. כל אדם עונה לנו מתוך הניסיון, הפחדים והאמונות שלו. גם העצה הטובה ביותר אינה יכולה להחליף את הידיעה הפנימית שלנו.
האתגר אינו למצוא את האדם שיודע מה נכון עבורך. האתגר הוא ליצור מספיק שקט כדי שתוכלי לשמוע מה את כבר יודעת.
שלוש שאלות שיכולות לעזור לך לשמוע את עצמך
קחי לעצמך כמה דקות וכתבי את התשובות בלי לנסות להיות הגיונית או מעשית. בשלב הראשון אל תחפשי פתרון. רק הקשיבי למה שעולה.
1. אם לא הייתי צריכה להסביר את הבחירה שלי לאף אחד, מה הייתי רוצה?
השאלה הזאת עוזרת להפריד בין הרצון שלך לבין הצורך לקבל אישור.
2. מה בחיים שלי כבר אינו מתאים למי שאני היום?
לא למה שהיית לפני עשר או עשרים שנה, אלא לאישה שאת עכשיו.
3. אילו סמכתי על עצמי, מה היה הצעד הקטן הבא שלי?
לא ההחלטה שתשנה את כל חייך. רק פעולה אחת קטנה שיכולה לקרב אותך לעצמך.
אולי לקבוע זמן קבוע לדבר שמסקרן אותך. אולי לבדוק אפשרות שדחית. אולי לנהל שיחה. אולי לומר „לא” במקום שבו את רגילה להסכים. אולי פשוט להודות בינך לבין עצמך במה שאת באמת רוצה.
לא כל רצון דורש פעולה מיידית
להקשיב לעצמך אין פירושו לפעול בפזיזות.
את יכולה להכיר ברצון שלך גם אם עדיין אינך מוכנה לממש אותו. את יכולה לתת לו מקום, להתבונן בו ולבדוק מה הוא מבקש ללמד אותך.
לפעמים הרצון מצביע על שינוי חיצוני. לפעמים הוא מבקש שינוי בדרך שבה את חיה בתוך המציאות הקיימת. יותר חופש, יותר יצירה, יותר מנוחה, יותר ביטוי או פחות ריצוי.
העיקר הוא לא למהר להשתיק אותו רק מפני שאין לך עדיין תשובה מעשית.
התשובה אינה תמיד משפט ברור
הקול הפנימי אינו תמיד מדבר במילים.
לפעמים הוא מופיע כהתרגשות כשאת חושבת על אפשרות מסוימת. לפעמים ככיווץ כשאת מסכימה למשהו שאינו נכון לך. לפעמים זו סקרנות שחוזרת שוב ושוב, או תחושת הקלה כשאת מדמיינת בחירה אחרת.
ככל שתסכימי להקשיב לסימנים הקטנים האלה, כך יהיה לך קל יותר לזהות מה מדויק עבורך.
את לא צריכה שמישהו ינהל את חייך במקומך. לפעמים את רק זקוקה למרחב שבו תוכלי להניח לרגע את כל הקולות האחרים ולשמוע את הקול שלך.
במפגש „לדייק את הדרך” אנחנו משלבות את מפת צופן השם עם שיחה אימונית, כדי להבין מה קורה בתוכך עכשיו, מה מבקש להשתנות ומה יכול להיות הצעד הבא שלך.
לא תשובה שמישהו אחר נותן לך, אלא בהירות שצומחת מתוכך.